<h1>רבינו יהונתן מלוניל — קידושין</h1>
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין מ"ט ע"ב] מתניתין. על מנת שאני כהן. וקא פריש בגמרא שאפילו ר' שמעון לא פליג אלא בשבח ממון, וכגון ע"י שליח כדאמרן. אבל בשבח יוחסין, [כגון] ע"מ שאני לוי ונמצא כהן לא פליג, דמודה דאינה מקודשת, דמסאנא דרב מכרעאי לא בעינא. נתין. הוא מבני הגבעונים שהוא עבד ואינו בא מטיפה כשרה. אבל ממזר בא מטיפה כשרה ומתגאה הוא על האשה יותר מנתין. ממזר ונמצא נתין. הטעה אותה לגריעותא, כדפרשינן דזה בא מטיפה כשרה וזה אינו בא. בן עיר ונמצא בן כרך. שהטעה אותה לגמרי, כדאמרינן [כתובות ק"י ע"ב] שישיבת כרכים קשה, שהכרך הוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק מעוברים ושבים. בן כרך ונמצא בן עיר. אע"פ שהטעה לשבח טעות הוא. ונמצא רחוק. דהוי טענה גמורה, שיש לה טורח בבואה ובשובה. רחוק ונמצא קרוב. אע"פ שהטעה לשבח טעות (והא) [הוא] דקאמרינן דהיכא דאיהי הויא בשעת קדושין אפילו לשבח מקח טעות הוי. בת שפחה מגודלת. מפרש בגמרא בת שפחה חשובה, שנולדה מעבד עברי שהיה משובח, ומשום הכי מקפדת האשה אם יש לו, דסברה מתוך שהיא חשובה כל כך לא תירא ממני ומה שאני עושה בבית ובסתר תלך ותגיד לשכנותי או לבעלי. ובכולם אע"פ שאמרה בלבי [היה] להתקדש לו. אע"פ שהדבר כמו כן שהוא עכשיו ואין תנאו אמת אינה מקודשת, דדברים שבלב אינם דברים לסתור מה שנאמר שם בשעת מעשה בפירוש. ואם בא אחר וקדשה הוו קדושי שני קדושי תורה, ואינה צריכה גט מראשון ואפילו מדרבנן. וכן היא שהטעתו. כלומר שאמר לה הבעל אע"פ שהתניתי לה בשעת קידושין, בלבי היה שתתקדש לי בכל ענין שהוא, אינה מקודשת.
